פסק-דין בתיק ת"ק 18725-05-11

1.         א.         עסקינן בתאונת דרכים שאירעה בין אופנוע בבעלות התובעת 1 (להלן: "התובעת") ובו נהג התובע 2 (להלן: "התובע") ובין רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

                        תאונה זו אירעה בסמוך לצומת התעשייה האווירית ולפי טענת התובע אירעה התאונה באשמתו של הנתבע, יען כי הנתבע חתך את נתיב נסיעתו של התובע ופגע באופנוע ומעוצמת הפגיעה, הועף האופנוע למרכז  הצומת.

                        בהמשך מתאר התובע את מה שאירע לאחר קרות האירוע, כיצד הנתבע עזב את המקום ומה הייתה השיחה שהתנהלה בין אביו של התובע ובין הנתבע ואביו של הנתבע.

                        כתוצאה מתאונה זו, ניזוק האופנוע וכן ניזוקו פריטים אחרים - כפי שפורטו בכתב התביעה.

                        נזקים אלה מגיעים לכדי סך של 20,982 ש"ח, הכוללים: גרירת האופנוע בעלות של 250 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 795 ש"ח, ציוד אישי בסך של 950 ש"ח, נזק לאופנוע בסך של 8,837 ש"ח, רכב חלופי בעלות של 3,150 ש"ח, מסמכים ויעוץ משפטי בסך של 2,500 ש"ח, אובדן ימי עבודה של התובע ושל אביו בסך של 4,500 ש"ח.

            ב.         בכתב ההגנה סבורים הנתבעים, שיש לדחות את תביעת התובעים ולהצדקת סברה זו, מעלים הם, בין היתר, הטענות הבאות:

                        א)         הנתבע נסע בנתיב השני מימין מבין ארבעה נתיבים: שני נתיבים מיועדים לנסיעה ישר ושני נתיבים מיועדים לפנייה שמאלה. הנתבע ביקש לעבור מהנתיב השני לנתיב השלישי מימין, קרי מימין לשמאל והביט במראות לאחר שאותת לפנות.

                                    הנתבע הבחין במראה באופנוע מאחוריו בנתיב נסיעתו שלו ולאחר שהחל לעבור מנתיב לנתיב, הבחין לפתע שהאופנוע מחליק ליד רכבו.

                        ב)         משכך אירע, עצר הנתבע את רכבו והגיש עזרה לתובע והמשיך בנסיעה, משום שחשב שאין הוא אחראי לקרות התאונה.

                                    מכל מקום, לטענת הנתבעים - לא היה מגע בין האופנוע ובין רכב הנתבע והתאונה אירעה רק בשל איבוד שליטתו של התובע על האופנוע. ועוד נטען, שהנתבע לא סטה לנתיב נסיעת האופנוע ובטרם עבר נתיב, היה נתיב הנסיעה אליו ביקש לעבור פנוי לחלוטין.

                        ג)          הנתבעים גם טוענים כנגד סכומי הנזק המופרזים והמוגזמים הנתבעים על ידי התובעים.

2.         מכתבי הטענות של הצדדים ומעדויות התובע והנתבע עולה, שהשאלות השנויות במחלוקת הן, האם הייתה מעורבות כלשהי של הנתבע עם קרות התאונה לאור טענת הנתבע שכלל לא היה מגע בין רכב הנתבע ובין האופנוע והאם התאונה אירעה רק בשל איבוד שליטתו והחלקתו של הנתבע - ללא קשר עם אופן נסיעתו של הנתבע.

            לשאלה: האם היה מגע בין שני כלי הרכב וכתוצאה מכך נגרמה התאונה, קובע בית המשפט שאכן לא היה מגע כזה, ברם לשאלה: האם הייתה מעורבות כלשהי של הנתבע עם קרות התאונה והביא לתוצאת נפילת האופנוע, קובע בית המשפט שאכן הייתה מעורבות כזאת.

            עם זאת, לאור העובדות והנסיבות, כפי שהתבררו בבית המשפט, אין להטיל את מלוא האחריות על הנתבע לקרות התאונה ולנזק שנגרם לתובע, אלא שגם התובע בהתנהגותו בכביש וחוסר זהירותו - גם הם אשר תרמו לקרות התאונה ובמקרה זה, החלטתי שיש לחלק האחריות בין התובע ובין הנתבע, באופן כזה שיש לייחס לנתבע אחריות בשיעור של 60% ולתובע יש לייחס רשלנות תורמת בשיעור של 40% - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         אני מאמין לנתבע, שלא היה מגע בין האופנוע ובין מכונית הנתבע - מגע אשר גרם באופן ישיר לנפילת האופנוע וכתוצאה מכך גם לנפילתו של הנתבע והגב' אביה יעקובי, אשר הורכבה על האופנוע.

                        עם זאת, אני קובע, שאופן נהיגתו של הנתבע, אופן המעבר מנתיב לנתיב - היא זו אשר גרמה לתובע לבלום וכתוצאה מכך להחליק - כפי שתואר על ידי הנתבע.

            ב.         א)         עצם העובדה, שרכב הנתבע לא נפגע כלל, אך מחזק המסקנה שהרכב עצמו לא פגע באופנוע.

                                    כפי שמתארים המעורבים בתאונה, היו במקום 4 נתיבים: שניים המכוונים את התנועה לנסיעה ישרה ושניים המכוונים את התנועה לפניה שמאלה. הנתבע העיד, שהוא נסע בנתיב השמאלי משני הנתיבים המורים נסיעה ישרה, אך הוא גם מעיד, שהיה בכוונתו לפנות שמאלה ולצורך כך רצה לעבור לנתיב המפנה נסיעה שמאלה על מנת להגיע לרמזור.

                                    הנתבע גם מעיד על כך, שבטרם פנה, הביט במראה והפעיל איתות ומעדותו אף עולה, שתוך כדי מבטים אלה, הוא ראה את האופנוע, אך לדעתו היה האופנוע במרחק סביר שנתן לו את האפשרות לעבור.